בלב מיתוס ירושלים שוכנת התאווה. דמות נשית וגבר הבוחר בה מעוצם תשוקתו. כך מתואר האל בספר תהִלים: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִיהָ". אהבת האל הפכה לאורך שנותיה של ירושלים דגם לחיקוי לבני הדתות המתאווים אליה בדרכי הרוח או בלהב החרב. אולם ירושלים שבמיתוס היא מרובת פנים והתשוקה אליה איננה רק הדחף לכבוש אותה, אלא גם הכמיהה להרפות את האחיזה ולנוח בחיקה. בעומק התאווה לירושלים מצוי ביטוי אינטימי לקוטביות האֶרוֹס, בין התשוקה הגברית לחיק האישה לבין הערגה לחיק האם.